1909 - פורטל התרבות של תל אביב

רמי פורטיס הרעיד את הבארבי בתל אביב ביום שישי האחרון ונתן לקהל מנה הגונה של רוק אנד רול טהור. עופר עיני קפץ לבדוק על מה המהומה והמשיך לקפוץ עד סוף ההופעה. אפקט העדר מעולם לא הרגיש נעים יותר

היא ישבה שם לצד שני הקולגות, עם גיטרה אקוסטית, ושלושתם ביצעו כמה שירים ביחד. כשהתחילה לשיר לבד, בהתחלה שרה בשקט, אפילו בלחישה, ואז הקול שלה מתחיל להאיץ, ממריא, עולה עוד, מנמיך טיפה, מתרומם שוב ומבצע תרגילי לוליינות ושמיניות באוויר, אקורדים נשברים במעלה הפלצט שלה ומתנפצים בבת אחת על הסריגים, פתאום ברייק!… והקול שלה נוסק, מתיישב לרגע על ענן הרמוני ובהפוגה הקצרה הזאת אתה קולט שאתה מהופנט.

בערב בו כל הסובבים אותי התחלקו בין צפייה בגמר של "האח הגדול", לבין הליכה לעצרת נגד תרבות הראליטי ובעד תרבות אלטרנטיבית, אני הלכתי למופע מחול בסוזן דלל. הפוסטר של המופע הוא שתפס אותי, הדמות, הצל המשתקף, האופק, תנוחת הראש והידיים מעוררת רגש לא חד משמעי. הגעתי עם ציפייה להתפעמות.

ככה עברה הדרך במחשבות והגיגים על אוכל ועוד כמה דברים שמקומם לא יאה למדור זה.

מיומנו של רווק תל אביבי

יש משהו מעט מלאכותי באירועי יחצנות המאגדים בתוכם תמהיל של אנשים שונים תחת אותה קורת גג. בשם הפלורליזם מדובר אמנם באור לגויים, אך במבחן המציאות זה עשוי להרגיש מעט פרווה.

הוא בכלל לא ידע לנגן מתווים, הוא היה ממציא מנגינות בראש ופורט אותן על גבי הגיטרה הישנה שהוא קנה בתחנה המרכזית במאה חמישים שקלים.

וגם בגלל שאני משוגעת אחר מוסיקה עם אוריינטציה כנסייתית ואופראית.

"הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם"

היא לא מרגישה מושפלת להתפשט ליד חבורה של גברים חרמנים, ששורקים ודוחפים לה שקלים בחור של התחת.