דרוש גבר עם לשון
8 בדצמבר, 2008 מאת נוגה פנאימיומנה של רווקה תל אביבית
לא פשוט להיות סינגלית בעיר הזאת. עם הזמן מתווספות ונבנות על גבי הדרישות, הלא ריאליות מלכתחילה (בואו נודה בכך) עוד ועוד חומות, החוצצות בינך ובין הגאולה הרומנטית.
אבל, הֵיי! זה לא הזמן או המקום לקשקושי סרק, שהרי חבל על כל מילה מיותרת- יש לנו גבר לחפש (ולמצוא כבר, לעזאזל). העובדה המצערת היא כי נדירותו של הרווק התל-אביבי האיכותי, ואפילו תל-אביב רבָּתי אם להיות לארג'ית, היא קונצנזוס בלתי מעורער עבור רווקות בשנות ה-30 מאותו איזור חיפוש. וכשאני מדברת על רווק איכותי, אני מתכוונת לגבר האלמנטרי הזה, שמקיים כלשונן ובמלואן את הדרישות הבסיסיות: הוא אותנטי-נטול-פוזות, אינטליגנט (נו, ברור שגם רגשית וחברתית), משכיל, נחמד, מחייך וטוב-לב, יודע ואוהב לתת, מעניין-ומתעניין, מודע, מפרגן, לארג', טורח ונהנה לחזר, להרעיף תשומת לב, להחמיא ולפנק (פרחים ומתנות קטנות זה תמיד טוב. אין צורך בתכשיטים), אוסר עלייך להוציא אפילו שנקל כשאתם ביחד, מודע לעקרון הרצף בין הפגישות ומקדש אותו, רגיש וגברי בו"ז, מתייחס אליך כמו אל נסיכה, וכמובן- נוטף חוש הומור. וזהו, בעצם. אה, ובל נשכח את ה"קליק" ההכרחי- אותו חיבור כימי-אנרגטי שמאפשר לכם לזרום כאילו אין מחר. באמת שקטן עלינו. לא כזה ביג דיל, מה כבר ביקשנו. העניין הוא, שאם רק בזה היה מדובר, ניחא, כבר מזמן הייתי פוסעת עם בחיר ליבי במסדרונות איקאה. אבל, וזה "אבל" גדול שמגיע עכשיו- מי שמכיר אותי קצת יותר מכמה דקות יודע שמעבר לדרישות הטריוויאליות לעיל, אני הבעלים החוקיים של מספר פֶטישים, ובראשם- זוקף ראשו- הפֶטיש הלשוני: מדובר בחוש רגיש במיוחד, שמתחדד אף יותר כאשר הוא בא במגע עם חתן פוטנציאלי. היות ומסתובבות בעיר עוד כמה פסיכיות כמוני, מייד אסביר למה אני מתכוונת.
לפעמים מגיע רגע נדיר ובו עומד/יושב/שוכב לצידך גברבר טוב מראה, חביב על הבריות (ועלייך), וגם- לא להאמין- מצויד בהומור בריא שמצליח להצחיק אפילו אותך- ואת כבר מתחילה לחשוב שהנה! אולי הגיע הזמן להפסיק את המרוץ… ובזמן שאת שוקעת לך מבסוטה בשרעפים מתוקים, מנחית הבחור במלוא העוצמה את הפצצה הלשונית, ממוטט את מגדל הקלפים שבנית מאז שנפגשתם, ואולי בעצם מאז שאת זוכרת את עצמך. אנחנו מדברים על אותו מגדל שבבסיסו ניצבות תקוותיך והכמיהה לאהבת וחברות אמת, ובקצהו- סידורי החתונה שבנית במוחך (המעוות). וכך, נסתם הגולל סביב סיכוייכם להיות משהו ביקום הזה … ולחשוב שלנזק הזה גרם הגברבר ללא שמץ של מודעות (ובטח שללא כוונה). כיצד יכול היה לשער כמה גורליות תהיינה ההשלכות של מילה אחת תמימה שהתפלקה מפיו. ולא מילה אפילו. אות. תו יחיד על המקלדת. הו, גורל אכזר.
"אז מה, אני יאסוף אותך וניסע למסעדה שאת אוהבת?"- כמה רומנטי, עדיין קיים גבר שמבין את חשיבות האיסוף, ולא קובע איתך באיזו נ.צ רחוקה שאת צריכה לעשות אליה טרק/לקחת מונית לבדך (כי מי השתגע להוציא את האוטו בערב??). ואיזה מתחשב ורגיש הוא בכך שבחר לקחת אותך למקום האהוב עלייך. אבל למה, למה הוא היה חייב להרוס את הכל עם העתיד בגוף שלישי-הלא-קשור-לכאן-בכלל. הלו??? אתה, איפה היית כשחדווה לימדה את הכיתה לשון, וספציפית לאן הברזת בשיעור על כינויי גוף וחיבור עם נטיות זמן?!?
איך אפשר להתמודד עם זה? ואני עוד עורכת לשונית, פוֹר-קְרַיִינג-אַאוּט-לַאוּד (אמור מעתה: רחמנא ליצלן)!
עם השנים נוצרו קטגוריות המקבצות את טעויות העברית השכיחות, והחמורה ביניהן, ללא ספק, היא זו שאני מגדירה כ"נחי פ"י"- כאילו, מה? זה דווקא שאתם עושים את זה ומחליפים את הא' בְּי'? פעמים רבות אני משתאה על השיבוש הצורם, ובתגובה שומעת מהמשבש/ת התורן/ית משפט בסגנון "אין לי כח". נכון, הגיית י' אכן מצריכה תפעול לא פשוט של קבוצת שרירים רחבה באזור הלסת. צודקים. באמת לא שווה את המאמץ.
תראו, אם ממש חייבים לבחור, אז עדיף שיתפלק למשבש מדי פעם 'שתי צדדים' או 'עשר שקל'. בעצם גם שיבושים אלו לא קלים לעיכול. אני לא כזו קשה. גם לי יש נסיבות מקלות. תדירות נמוכה, למשל, נאמר- אחת לחודש- היא אחת מהן; או שממש ברור שמדובר בנפילה חד פעמית (מוּדעות - חובה). הפטורים לחלוטין מאשמה אלו הדיסלקטים, בעלי לקויות (מוכחות) רלוונטיות למיניהן, ועולים חדשים. כאן המקום לציין שאפילו גיסי ההולנדי, עוד טרם שסיים שנה ראשונה באולפן, כבר אמר לי "אני אתקשר לאמא שלנו".
הקטע הבאמת מעניין הוא, שאם לא מדובר בבן זוג פוטנציאלי, אלא רק בידיד/חברה וכיו"ב, זה הרבה פחות מפריע לי אישית, ועם השנים כמעט ולא. אפשר לראות בברור שהנושא קשור לציפיות למושלמוּת שיש לנו מבן הזוג, אבל את זה נשאיר לכתבה אחרת. בכתבה אחרת אחרת ידובר גם אודות סימני הפיסוק שמשתמשים בהם שלא כדין- כמו סימן קריאה מיותר או חסר (!!!). תסכימו איתי שאין כמעט דבר אלים יותר משלושה (!) סימני קריאה שבאים מאדם שאת לא מכירה. וכן, אני מכירה את הפרק הזה בסיינפלד. ונכון, לפעמים אני מזכירה לעצמי (ולאחרים) את איליין. מסתבר שגם אני לא מושלמת.
ובכלזאת, על אף כל שנאמר כאן, ואפרופו עיתונות חוקרת- הרי שחייב להינתן ביטוי גם לצד השני של המטבע: שָפַה, ובמיוחד השפה העברית, היא יצור חי ודינמי שיש לו חיים משל עצמו. ולראיה, ישנן מילים תקניות שמזמן סר חינן, והן מדוברות בעיוותים שונים. הן מצחיקות גם אותי, ואני, בתמורה, משבשת אותן ביודעין (וחלק בטח כבר לא ביודעין). את חייה ואת זכות קיומה מקבלת השפה ממשתמשיה, ומי בעצם קובע שלא להכניס לאכסניה זו גם את דוברי הפ"י? ממה שנראה כרגע, יש סיכוי רב שעם השנים יוטמעו טעויות רבות, שברבות הימים יהיו כבר השפה עצמה, וייתכן מאוד שבעוד 20 שנה מהיום, נקום בבוקר וב'הארץ' יהיה ציטוט של פרס אומר: "אתם תראו, אני עוד יהיה ראש הממשלה".
ולמה ללכת רחוק? בימים אלו מתגבשת מול עינינו שפה חדשה, אולי נכון יותר לקרוא לה "ניב"- ה"בובלילית". לפי הנתונים, צופים בה, לומדים ומחקים אותה כ-30% מבתי האב. האם אפשר באמת לעצור את זה?
בתום הסיקור החלקי הנ"ל, נשאלת השאלה עד כמה את רוצה להיות צודקת לבד. אם תבדקי טוב-טוב, תמצאי שאיפה שהוא קיים טרייד-אין בין עילגות לשונית ובין איכויות שונות שהבחור עשוי לספק. זה יכול להיות למשל כשהוא מלמד אותך דברים חדשים על החיים, ויותר מזה- על עצמך, עוזר לך לכבוש פסגות של פחדים, ובעצם מדשן עבורך את הקרקע, שתוכלי לצמוח.
ואם את בכלזאת מתעקשת על הפרמטר הלשוני, כדאי שתתחילי לחשוב על מה את מוכנה לוותר. או למה את מחבלת בסיכויים ועושה הכל כדי שזה לא יקרה.
יש לכם מישהו להכיר לי?
דרוש גבר עם לשון
נושאים: אג'נדה, תחנה מרכזית |
8 בדצמבר, 2008 בשעה 22:34
כל כך נכון… כל כך כאוב… אחותי היקרה, אם כלו כל הקצים, תמיד אפשר ללכת על דוברי שפות זרות. ככה הטעויות בעברית יהיו חמודות והטעויות בלעז יהיו בלתי מזוהות
9 בדצמבר, 2008 בשעה 0:04
אני מעדיף ישראלית.זו שפה יותר מעניינת ומפותחת מעברית. עשר שקל יותר אמיתי ומוחשי בעיני מעשרה שקלים אבל לגבי סמני קריאה אני מסכים איתך. שני סמני קריאה בסוף משפט הם ממש טרנאוף!!
דרך אגב - כשאני צריך לאשר טקסט אני לא בודק במילון, אני בודק בגוגל. מה שמקבל יותר תוצאות הוא זה שמתפרסם
9 בדצמבר, 2008 בשעה 0:18
בהחלטה פסולי חיתון
סוף, סוף מישהי שרוטה כמוני. אולי נתחתן
9 בדצמבר, 2008 בשעה 0:23
חחח… כתבה משעשעת ביותר. ויחד עם זאת כל כך נכונה וקולעת.
אין דבר מהנה יותר ממציאת פרטנר חכם ושנון לשיחות אינטליגנטיות אין-סופיות לתוך הלילה. זה משחיז את התאים האפורים.
אבל מצד שני יקירתי, החורף בפתח. אז עזבי אותי מסימני פיסוק…
אם הוא חכם, חמוד, ובעל חוש הומור, מפרגן, מפנק, ומתייחס אלי כמו אל נסיכה - אז יאללה, הוא מוזמן להתרכבל איתי מתחת לפוך:-)
9 בדצמבר, 2008 בשעה 0:29
אני ישתדל לא לעסות יותר תעויות.
רק אל תשכחי שלכל מטבע יש שתי צדדים.
עוד תפסנית בשתי שקל!!!
9 בדצמבר, 2008 בשעה 0:33
עוד כתבה מעולה של כתבת שנונה, מצחיקה ומוכשרת.
לכל הרווקים דוברי העברית הצחה - מומלץ לכם לנסות את מזלכם ולשגר לנגה מסרון קצר בשח-רחוק התאי או באמצעות החפיץ החדש שרכשתם. לכל הפחות, השאירו תגובית באתר זה. בהנחה שתשמרו על רמה נאותה של עברית - מובטח לכם שלא תתאכזבו!
ול-CARMI - סליחה על העברית הלא צחה - אבל יצאת אהבל.
9 בדצמבר, 2008 בשעה 0:35
כתבה מהנה משעשעת ועובדית להחריד. אהבתי מאד. ממליץ לקרא
9 בדצמבר, 2008 בשעה 0:52
נוגהלי, כפרה על עינייך
שרעפים זה טוב… חחח שרעפים על שרפרפים…
יופי של כתבה… כשיגיע בר המזל הוא גם ידבר עברית עילית וגם יהיה טוב בלשון
9 בדצמבר, 2008 בשעה 6:10
הזדהיתי עם כל מילה וצחקתי ברחמים עצמיים. והכי גרוע, זה שאחרי שכבר מתחתנים, נולדים ילדים שחושבים שזה cool לדבר עם טעויות ולא מבינים למה אמא מתעצבנת ומתקנת כל מילה (מה שהופך את השיחה, מכיוונם, לבלתי נסבלת וקצרה תמידית…)
9 בדצמבר, 2008 בשעה 9:22
אהבתי
ובאותה סלסילה הייתי מכניס גם את
מתקני המילים לשירים למיניהם (אפרופו טעויות בשירים - כנסו לאתר "אבטיח" )
מחכה בקוצר רוח לכתבת סימני הפיסוק !!!
9 בדצמבר, 2008 בשעה 9:35
יקירתי, את צודקת אבל אין מה לעשות. אנחנו, המושלמים, לא נמצא אף פעם בן זוג שיענה על ציפיותינו…
9 בדצמבר, 2008 בשעה 10:03
מתוקה, שימחת אותי כל כך! סוף כל סוף מישהו שמבין לצרות ליבנו! טוב, לא הייתי מצפה לפחות ממלכת המילים! (=:
9 בדצמבר, 2008 בשעה 10:37
אישה - כדאי שתורידי סטנדרטיים…
אם כבר פגשת בחור שעונה אפילו על שלושה מאפיינים מהרשימה הארוכה שלך - נניח: נחמד, מחייך וטוב-לב.
לכי על זה בכל הכוח. את שאר הדברים ובעיקר את העברית התיקנית שאת כה כמהה אליה - תמצאי בערוץ הראשון.
9 בדצמבר, 2008 בשעה 11:33
אין דברים כאלה (וכאן צריכים לבוא 3 סימני קריאה אותם אני חושש לכתוב…)
את מצחיקה, את שנונה, את מבריקה ואת אחת ויחידה בהומור , בכשרון הכתיבה ובמי שאת….
קוראים לי ברל'ה ואני אחד שמכיר…:)
אהבתי מאוד את שכתבת
9 בדצמבר, 2008 בשעה 11:38
לדעתי יש לכתבה הזו פוטנציאל להפוך למסמך הסטורי על הרווקות התל אביבית בשנות ה 2000 !
9 בדצמבר, 2008 בשעה 12:25
אין ספק שאין ספק
מאוד מהנה לקריאה.
הערה קטנה: נחי פ"י הם קבוצת שורשים בהם פ' הפועל (אם נסתכל על צורת שורש רגיל פ.ע.ל.) היא י', כלומר אות אהו"י, שמקבלת תנאים שונים בהטיות השונות בשימוש בפעלים (ואת כל זה אני זוכר מהתיכון). שגיאת הדיבור, או הכתיבה, שאת מדברת עליה, בגוף ראשון עתיד, היא אף תמוהה ביותר.. למה? - השימוש באות י' בעתיד מדבר על גוף שלישי (הוא/היא), ובימינו, בתקופת ה"אני אני אני", מאוד מפתיע שאנשים נחים לרגע מלחשוב על עצמם בלבד…
9 בדצמבר, 2008 בשעה 12:48
נהניתי לקרוא את הכתבה השנונה-מצחיקה-והנוגעת ללב, על אף שאני מהמתקנות-ממלמלות של שגיאות בדיבור, אני מאחלת לך ול'רווקות העבריות' למצוא את בחיר ליבן שימלא אותן שימחה ואהבה ללא תנאים. זהו ניסיון מעניין….
בזמן הקריאה של כתבתך נבעתתי, משום שכשעה קודם השבתי למייל של מטופל עתידי, שאינני מכירה, אומנם כתבתי באנגלית, אך עם 3 סימני קריאה!!!, לא חשתי שזה אלים, אלא מעצים עובדות…
להערותיך בנושא סימני הקריאה - הנני מוכנה,
חזק ואמץ…
9 בדצמבר, 2008 בשעה 13:47
תגובה לעודד (מכירים?): תודה על ההארות המחכימות. מיותר (או שלא) לציין שהן ידועות לי, ובחרתי להגדיר מחדש את המונח. בכל מקרה מאוד מעניין מה שכתבת בסוף התגובה. תודה! (כאן, למשל, סימן קריאה אחד הוא במקום. לעניות דעתי, לפחות).
ותודה ענקית לכל הטוקבטיסטים. לאלו שעונים בעילום או עיוות שם אני לא יכולה כל כך להתייחס.. אבל קוראת ומתמוגגת מכל תגובה. ותודה גם לברל'ה. אני אחכה עוד קצת, יהיה טוב
9 בדצמבר, 2008 בשעה 15:43
הי לך
חשבת על זה שאת בכלל קארי ("סקס והעיר הגדולה)הישראלית?
לדעתי צריך לדבר עם מישהו בחלונות הגבוהים, לארגן עצומה או משהו… ולתת לך במה ענקית לספר
מה עובר עלינו-נשים ראויות בעיר הגדולה..
פוגעת בול! חיזקי ואימצי.
9 בדצמבר, 2008 בשעה 22:48
עם יוד או בלי יוד-הבחור שיזכה בך יהי מאושר!(סימן קריאה אחד זה בסדר?)
10 בדצמבר, 2008 בשעה 14:42
יש פה משהו מ"גברתי הנאווה" אבל בהפוכה.
פרופסור היגינס מכונה כאן משום מה "נוגה פנאי"(זה שם אמיתי או פסבדונים?) ואלייזה דוליטל הקוקנית העילגת והנתבעת להשתפר, היא גבר תל אביבי מסוקס ומתולתל חזה, שעוד רגע קט יפצח בשיר נואש ונחוש: הו פרופסור היגינס…
כמה נחמד לגלות שפיגמליון של ברנרד שואו התגלגל לשדרות תרס"ט ועוד בהפוכה…
בכל אופן בגירסה הלונדונית, פרופסור היגינס הצליח לתרבת את אלייזה דוליטל.
מסקנה תרבותית מתבקשת, אסור לוותר על מטרות חשובות.
10 בדצמבר, 2008 בשעה 20:48
cant write in hebrew
due to a vacation in barcelona.
joining Lior in the demand of making it an oficcial document for the single girl in the Tel Aviv and all over Israel.
and to say that our demands are too high.. come on,
we are talking about a small fu**ing Aleph..
anyways, a great piece of art Noga.
funniest!!!
loved it
Mor
11 בדצמבר, 2008 בשעה 10:57
נוגליטה יקרה
מילים כדורבנות…כתבה מצחיקה ונוגעת. את פשוט כותבת בצורה שעושה לי לצחוק ולהרגיש ולהזדהות ,ובעיקר לשמוח שהכרתי אותך!
תמשיכי כך(:
תענוג איתך
11 בדצמבר, 2008 בשעה 11:21
תודה על שכתבת בדיוקבשבילי..כמה שזה נכון וכמה שזה מרגיז אותי שעדיין כואב לי לשמוע את ה"עשר שקל"… ליבי אתך, אני מבטיחה לתמוך בך כשתגיעי עם האג'נדה הזאת לא רק לגברבר שיעמוד בדרישותיך המינימלסטיות כל כך, אלא גם לכנסת!!!
12 בדצמבר, 2008 בשעה 12:54
משעשע ושנון ביותר. ממש נהניתי. ואולי בכל זאת כדאי לשנות הקריטריונים לבן זוג. אני לא יודע אם אבשלום קור פנוי אבל נראה לי שלא יתאים מסיבות אחרות.
ולגבי הכתיבה - המשיכי כך.
13 בדצמבר, 2008 בשעה 18:44
כן, כן, גברים תל אביביים איכותיים הם מצרך נדיר בימינו - אולי כדאי לבדוק את הירושלמים?!
כתבה שנונה, קולעת ומצחיקה עד דמעות (דמעות מעורבות של שמחה ועצב - זו האמת - הא?!)
מחכה כבר לקרוא את הכתבות הבאות בסידרה!
14 בדצמבר, 2008 בשעה 15:15
היי נגה
כתבה משעשעת
מזדהה עם המסר. אני יחפש לך אחד כזה.
סתאאאם - אחפש (-:
15 בדצמבר, 2008 בשעה 14:14
הי נוגלילי,
מה שנקרא, הוצאת לי את המילים מהפה.
15 בדצמבר, 2008 בשעה 14:17
היה משעשע מאוד לקרוא, נהנתי מאוד
16 בדצמבר, 2008 בשעה 22:00
האמת זאת הפעם הראשונה שאני מגיב לכתבה באתר. אכן כתבה יוצאת דופן:
קלילה ועם זאת רהוטה. מצחיקה עם קורטוב של בדידות ועצב. המשיכי כך.
29 בדצמבר, 2008 בשעה 22:18
הממממ.
יש לי אי אלו השגות בעניין.
אני חושבת שלא רק הפרמטר הלשוני צריך להתגמש. וברור לי שרשימת המכולת בתחילת הפוסט נוקטת מידה מסוימת של ביקורתיות כלפי עצמה, אבל אני תוהה עד כמה קיים הדגש על מופרכותה.
אולי זו אחת הרעות החולות של ההיכרויות באינטרנט? יענו, הקלות הבלתי נסבלת של הניפוי (או משהו), שמקטינה מלכתחילה את הסיכויים לקליק הכימי-אנרגטי?
חדל קשקשתמר.
אהבתי נוגה. חזקיאמצי.
12 בפברואר, 2009 בשעה 12:07
אני אהבתי…
29 בספטמבר, 2009 בשעה 17:30
כמה אופציות:
- תעברו לאנגלית
- שחקו דום שתיקה
- ת'וותרי להם
- ת'שארי לבד
29 בספטמבר, 2009 בשעה 18:05
אני עדיין מתעקשת על לשון שלא צורבת לי את האזניים. במיוחד כשאני צריכה להאזין לדובר יותר מחמש דקות רצופות.
מי שרוצה שאאזין לו שיטרח וידבר נכון. חליפין הוגנים.
25 בנובמבר, 2009 בשעה 18:50
למה לכן לדוש בחסרונות המין הגברי כשאתן יכולות להביט על עצמכן מהצד ולהבין שאנחנו בניגוד אליכן לא מחפשים את הדקויות. אם מישהי תאמר לי "אני יעשה אותך" זה לא יגרום לי ללכת לבכות לחבר'ה - בדיוק ההיפך. אבל נוגה יקירתי, אם תשקיעו יותר בבחירת הבייבי דול או אולי רחמנא ליצלן באיזו ארוחת ערב טובה אנחנו מבטיחים לעבור קורס מזורז אצל הנכד של בן יהודה (שהיה הכל חוץ מיהודי מבדח…)
24 בינואר, 2010 בשעה 18:02
ואתם יודעים מה הכי מעצבן!?!??!
לקרוא את הטעיות האלה בעיתון, או בויינט לצורך העניין! פשוט בושה!
5 בספטמבר, 2010 בשעה 19:11
שפתיים יישקו נוגה.
27 בספטמבר, 2010 בשעה 14:20
זה ברור. דיבור תקין זה מותר האדם מין הערס.
נ.ב, את נורא יפה.
30 בספטמבר, 2011 בשעה 18:04
אהבטי
30 בספטמבר, 2011 בשעה 18:04
אהבטי…
30 בספטמבר, 2011 בשעה 18:06
אהבטי…והפעם הצלחתי:)