אופניים
10 באוקטובר, 2009 מאת משה לייב שטיינר
אדם יוצא מביתו בבוקר ושלווה מציפה אותו,
אין זכר ליבבת ההאמר הארבע על ארבע של שכנו, בכלל נראה שהרכב נעלם כלא היה.
הוא שומע עכשיו את קריאת השכווי מעץ הצפצפה הפורח ממול ביתו, הוא יורד את שלושת המדרגות מדלת ביתו והוא ממש שומע את פיצוח העלים היבשים תחת רגליו. באפו עולה לפתע ריח הלחם הטרי מן האופה ממול ולא נשאר בו אלא זיכרון קלוש מריח הדלק שאפף אותו בעבר.
הנה לובש אותו אדם את כפפות חתוכות האצבע שלו, מרכיב קסדה מבריקה לראשו, עולה על אופניו ומדווש ליעדו.
הרוח נושבת בפניו ומעיפה ממנו כל מרירות של אתמול, מסביבו נוסעים המוני אנשים כמוהו באופניהם ובכל זאת יש שקט,שקט מבורך ורגיעה עולמית מתרוננת.
הוא מגיע אל יעדו במהירות - מצוחצח ומחודד מן המאמץ הבריא, שריריו רועדים קלות מהאדרנלין המציף את גופו בעוד הוא פונה בצעד קל אל מקום עבודתו הנקי ולפתע מכה בו ההכרה:
אין מכוניות.
לא, אין מדובר פה בחזון אוטופי מופרך של מוח קודח משפעת אורבאנית - זהו העולם הממשי העתידי על פי רפאל אהרוני.
אהרוני הוא - בהעדר מילה מתאימה יותר "אופוניסט" ומשמעותה רוכב אופנים מושבע.
על פי חזונו העיר כולה תהיה מרושתת בשבילי אופנים, אנשים ייסעו לצרכיהם בעיקר על רכבם הדו גלגלי והלא מזוהם, האוויר יחזור אל העיר - סוף סוף נוכל לקחת שאיפה מלוא הריאות ללא חשש שבסופה תהיה אותה שאיפה כהזמנה לשיעול עמוק רטוב ומלוכלך.
זוהי תל אביב העתידית בעיני אהרוני והוא מוצא אותה חיה וקיימת דווקא בתוך המציאות המפוחמת של העיר כיום.
אהרוני לא קופא על שמריו, ביחד עם חבריו אודי, תומר ועודד - הם הקימו "נקודה לאיסוף אופנים" ב"קבינה".
"קבינה" היא מסעדת בשרים שפתוחה כבר כחצי שנה והיא מספקת לכל מי שיחפוץ בכך אופנים להשכרה בחינם, ניתן לשכור אופנים בבוקר ולהחזיר אותם בערב למקום לאחר גמר השימוש.
את ניצני חזונו של אהרוני ניתן למצוא היום גם ב "תחנות אופנים" נוספות, תחנות האופניים הללו מספקות לכל אדם שחפץ ברכיבה לשכור מן המקום אופנים, להגיע אל יעדו ולהפקיד אותם בחזרה בסיום השימוש בתחנה, שמקושרת לאותה תחנה שממנה לקח את האופנים בראשונה.
על פי החזון העיר כולה תהיה מנוקדת בתחנות שכאלו, כך שאדם יוכל לקחת אופנים מכל מקום שבו הוא נמצא ולהפקיד אותם חזרה בתחנה הסמוכה אל מחוז חפצו.
עכשיו אזהרה:
לכל התמימים המצפים לסיוע מן העירייה בפרויקט צפויה אכזבה.
כבר מזמן הורגלו החתולים המסואבים מן השמנת בשלטון לסעוד על חשבון הדו"חות המנופחים שניתנים פה ללא ביקורת, להם נוח המצב והם שואפים לקיימו אך לנו הגיע העת לומר די!
שלוש התחנות האופניים הבודדות הקיימות בעיר כיום חייבות להתפרס ולהתרחב והדבר תלוי רק בנו, התושבים המנומנמים של העיר הנפלאה הזאת החונקת עתה את עצמה.
אם הדרישה תהיה רחבה,
אם צעקת הנמאסות מן המצב הנוכחי תתפוס תאוצה,
אם הדבק הזיעתי השחור הנצמד אל כל חלקה טובה ימאס סוף סוף עליכם,
אם תתעוררו ותביאו את כוחכם האדיר הטמון בכם לצאת אל הפועל,
אם תתנו לענק העיר הלבנה שקיים בכם להתעורר, לשבור את אזיקי נחושתו ותפעלו - תושבי העיר האהובים.
יש עוד תקווה.
הסקפטיות המובנת שלכם מן החזון המתואר בתחילת הכתבה תתמסמס, לא תהיה זו רק משאלת לב, זו תהיה מציאות חיה נושמת וקיימת לא רק לנו אל גם לילדנו ולבאים אחריהם.
הכול תלוי בכם!
שלושת תחנות האופנים נמצאות כיום ב:
"קפה מיכל" דיזינגוף 230.
"קפה וושינגטון" בפלורנטין.
"קבינה" – הרצל 10
והכל בחינם.
נושאים: אג'נדה, תחנה מרכזית |
15 באוקטובר, 2009 בשעה 9:44
ברור שלא כמו באמסטרדם, אבל לפחות הם מנסים