שנה מעוברת
10 בינואר, 2010 מאת ג'וני אפרמן 
צילום: יח"צ
שנה מעוברת
גאוגרפיה: ארה'ב/אירלנד 2010
מי בכיסא? אנאנד טאקר
מה הקטע? קומדיה רומנטית
על השעון? 96 דקות
נוחת אצלנו? 14 לינואר
יעלו ויבואו: איימי אדמס (היא מוכרת לי מאיפשהו), אדם סקוט (נראה לי מוכר), מת'יו גוד (בנות תיהנו).
אורח הכבוד: ג'ון ליתגו (חבר מכוכב המוכר לנו יותר כקפטן "דיק סלומון" "ממפגשים מסוג האישי")
* משפט מהסרטים: "תתחתני איתי?, תתחתן איתי"? (נא להכין שקיות הקאה מראש)
כולנו נוכל להעיד שאנו חלק ממסורת כלשהי, לדוגמא: במסורת משפחתית העוברת מדור לדור שמתאפיינת במנהגים שונים וטקסים. מסורת יכולה להיות גם בין חברים או של קבוצת אנשים שמתאחדים בדעה או באמונה מסוימת. לרוב מסורת מהווה את הבסיס להגדרה של קבוצה הן כלפי חוץ והן כלפי פנים והיא בהחלט חלק חשוב שמאפיין את האישיות והאמונה שלנו. אז אם במסורת עסקינן, לאירלנד יש הרבה מה להציע: בירות בשפע (ובחורות שנראות טוב רק אחרי 3 כוסות לפחות), מוזיקה טובה (לא אני לא מתכוון לווסט לייפ) שלהנאה מובטחת מומלצת לריקוד רק לאחר שאתה שיכור מהבירה, פאבים מפורסמים (ראה ערך פאב אירי דה), וכמובן שדונים קטנים וחביבים (ראה ערך לפרקון).
לאחר שעברנו על מרביתה ותפארתה של המסורת האירית הידועה לרובינו, ישנה אחת שאינה מוכרת ולא עשו ממנה בירה או סרט. הידעתם (להירגע יש לי זכויות מבזוקה) לפני מסורת אירית עתיקה שהתחילה במאה החמישית לספירה, אחת לארבע שנים, שהיא למי שלא ידע "שנה מעוברת" (מה שאומר שיש לנו עוד יום לסמן בטבלת הייאוש, 29 לפברואר) הפמיניסטיות יוצאות לחגוג, ביום חגיגי זה, ניתנת לאישה "הזכות" (שלא תיקחו אותי ברצינות) וההזדמנות להציע לבחיר ליבה נישואין (גברים לא להשתמש בזה כתירוץ).
אז מסורת יש, תפאורה יש, מה עם הסרט אתם שואלים? העלילה מספרת את סיפורה של אנה (איימי אדמס) בחורה מתוקתקת מכף רגל ועד ראש, מצליחה ו"מאושרת" שכל החלקים בפאזל עומדים להתחבר לה במעבר הדירה עם בכיר ליבה ג'רמי (אדם סקוט) שהוא גם דוקטור מצליח (וגם חלומה של כל אימא פולנייה). כל מה שחסר לאנה הוא שג'רמי יעזור אומץ ויציע לה להיות לו לאישה. שחברתה של אנה מספרת לה שראתה את ג'רמי יוצא מחנות התכשיטים, מחברת אנה אחד ועוד אחד וחושבת שבארוחת הערב הרומנטית שאירגן לכבודה ג'רמי, היא עומדת לקבל את מבוקשה. לאחר שזה לא קורה והיא מקבלת "רק" סט עגילים במקום (ועוד מיהלומים, ממש חוצפן) מבינה שג'רמי בדרך לאירלנד בכדי להגיע למטופל שלו ואז נזכרת אנה בדברי אביה (ג'ון ליתגו) שהיא יכולה לעשות את מעשה אימה ולהציע לג'רמי נישואין במקום, כל עוד זה יקרה ב29 לפברואר (לפי אותה מסורת אירית עתיקה).

צילום:יח"צ
אנה ממהרת לאסוף את חפציה וטסה לאירלנד בכדי להספיק לקנות טבעת ולהפתיע את ג'רמי בהצעה שלה כה מייחלת. אבל מה לעשות לאימא טבע היו תוכניות אחרות ובגלל סערה שפוקדת את אזור אירלנד נאלצת הטיסה לנחות בחציו השני של האי הבריטי ולקלקל לאנה את התוכניות. לאחר ניסיונות השווא של אנה להגיע לג'רמי בכל זאת, היא מחליטה לנסות ולקבל עזרה באחד הפאבים המקומיים. שם היא פוגשת לראשונה את דקלן השרמנטי והציני שנותן לאנה את הכינוי "בוב" (מופיע על שטר כסף באירלנד). לאחר היכרותם הראשונית אנה מציעה לדקלן סכום כסף בכדי שיסיע אותה לדבלין לפגוש את ג'רמי. דקלן שחייב כסף (עקב חובותיו על הפאב) מסכים בלית ברירה ומשם מתחיל המסע המופלא והמשעשע של השניים יחד שאיש ומטרתו. אז מה בגדול? סרט משעשע מאוד, חביב וקליל ומה לעשות ק'יצי. הנופים המדהימים והרומנטיים של אירלנד עושים חשק לחופשה (מילה טובה למשרד התיירות של אירלנד) מומלץ לדייט או לערב בנות (כי בנים מה לעשות עלינו לא חשבו שעשו את הסרט הזה).
אפשר לחכות לדי.וי.די כי לא מפסידים הרבה. אז עד הפעם הבאה, כל עוד אנחנו יכולים לראות חורף רומנטי בסרטים, אנחנו עדיין יכולים להאמין שהוא אמיתי גם אצלנו.



13 בינואר, 2010 בשעה 23:15
איזה כייף לקרוא!