הקופסא
24 בינואר, 2010 מאת ג'וני אפרמן
צילום: יח"צ
גאוגרפיה: ארה'ב 2010 (לה-לה לנד)
מי בכיסא? ריצ'רד קלי (במקרה הזה מדובר בכיסא הפסיכולוג, הבנאדם צריך אשפוז דחוף)
מה הקטע? מתח, מדע בדיוני (וז'אנר החדש – פרייר מי שהולך)
על השעון? 115 דקות (של סבל מתמשך)
נוחת אצלנו? 14 בינואר (יום שחור לקולנוע)
יעלו ויבואו: קמרון דיאז (אחת מהחברה), ג'יימס מרסדן (פעם אחרונה שעשיתי סרט טוב הייתה שהרגו אותי בהתחלה – ראו ערך אקס-מן) , פרנק לאנגלה (הכפיל של שון קונרי) .
* משפט מהסרטים: "תלחצי על הכפתור האדום" (הנה מקרה חווה חוזר ובגדול)
קוראים יקרים, ארצה להתוודות בדבר, לפני כשבוע צפיתי בסרט "הקופסא" (אזהרה!!! מדובר בסכנת נפשות הצילו את נפשותיכם!!!) של הבמאי המבטיח (שצריך אשפוז דחוף, יש לי הרגשה שמדובר בפסיכופט) ריצ'רד קלי שאחראי בין השאר לאחד הסרטים הביזרים ביותר של זמננו שיצאו לאקרנים הלא הוא "דוני דרקו" ב2001. לדעתי הדבר היחידי המובן ב"דוני דרקו"הוא שיר הנושא המהמם שעשה שם גרי ג'ולס לשיר מאד וולד ("עולם משוגע") של טירס פור פירס. אבל עם דוני או בלי דוני שהיה יחסית לא כזה רע ואפילו זכה לסרט המשך. קיוויתי שריצ'רד הפסיק עם השטויות והחליט להתבגר, אך לצערי זה לא קרה ולכן אני מוצא את עצמי כבר שבוע מנסה להוציא אותו כאן בסדר ו"לצערי" אני פשוט לא מצליח.
עלילת הסרט מתרחשת ב1976 ומספרת את סיפורם של נורמה וארתור (דיאז ומרסדן) שלילה אחד מקבלים קופסה קטנה ומסתורית מעץ על מפתן דלתם ואיתה פתק שמיידע אותם שמר. "ארלינגטון סטורט" (לאנגלה) עומד לבקר אותם בשעה 5 בדיוק. שהשעה מגיעה, מופיע ארלינגטון שבפיו בשורה לזוג הצעיר, הקופסא שקיבלו נותנת להם בחירה שאם ילחצו על הכפתור האדום בה יגרמו למותו של מישהו שאינם מכירים בעולם ו"יזכו" מיידית במיליון דולר במזומן (נשמע לכם אולי מוכר? תשאלו מה עשתה האחרונה שלא עמדה בפיתוי, שלפי היהדות היא האמא הראשונה לכולנו רמז קטן – קוראים לבעלה אדם) כמובן שלכל בחירה יש 2 צדדים ולזוג לואיס יש 24 שעות בלבד לתת את החלטתם הגורלית. הזוי, זאת הייתה המילה הראשונה שהדהדה בראשי לאחר שהאורות ירדו על המסך, אוכל להעיד שלא ידעתי כיצד לעכל את רוע הגזרה שקיבלתי, ישבתי ובזבזתי קרוב לשעתיים מחיי על דבר שלא אוכל לתאר אחרת מזבל (ואני עוד מנסה להיות נחמד).
גם אם אנסה לעדן טיפה ולהמתיק את הגלולה, עליי להודות בכך שמדובר באחד הסרטים הגרועים של השנה או של העשור בכלל. העלילה והרעיון פשוט גרועים, כמה אפשר למתוח סרט, בכדי להביא אותנו לנקודה שבא כלום לא מובן? לא האמנתי שאשב ואשאל את עצמי מה אני עושה פה יותר מפעם אחת. תאמינו לי שאם הייתה לי האפשרות פשוט הייתי זורק עגבניות על המסך ושורף את בובתו של הבמאי והתסריטי בל'ג בעומר, רק כדי להרגיש יותר טוב אם זה שהוא גרם לי לסבול אם הסרט השערורייתי הזה. אני מאמין שהיה פה ניסיון כוזב להעביר איזה מסר מסוים שבעידן הריאליטי שבו אנו מצויים, אדם יעשה הכול תמורת כסף, בנקודה הזו עדין הייתי סקרן לדעת מה יקרה ואז הבנתי שכנראה חשבו שאנחנו טיפשים ולוקחים אותנו הצופיים כמובן מאליו. אם אלוהים בכבודו ובעצמו היה יורד רק לרגע ורואה את רעיון האדם והחווה שהסרט ניסה לעורר בנו, הוא בטוח היה מוריד 2 סטירות לכותב ולבמאי.
לא הבנתי כיצד ניתן לקחת את יצירת מופת כמו "אזור הדמדומים" שהיא בהחלט נוסטלגיה לכל חובבי המדע בדיוני, המתח והאימה ולעשות ממנה צחוק כי זאת פשוט ההרגשה שאתה מקבל שאתה צופה בזוועה הזו. נקודת האור היחידה היא אולי המשחק הטוב של כל השחקנים בסרט והתפאורה היא בהחלט נותנת את ההרגשה שאנו נמצאים ב1976 אבל גם עם נבחרת החלומות זה לא אומר שיש לך קבוצה מנצחת . בשורה התחתונה תחסכו מעצמכם (גם כסף וגם אכזבה) כי יש דברים שעדיף שיישארו בקופסא ולא יצאו לאוויר העולם לעולם. אז בנימה "אופטימית" זו ועד השבוע הבא תצאו מהקופסא (הסרט, כן) ותשרפו את הדי וי די שיצא (או שתצרבו - לשרוף באנגלית).
ואם אתם מתעקשים…