1909 - פורטל התרבות של תל אביב

THE VOW- לא תשכח
(לא ברור למה לא קראו לסרט "השבועה" עם רמי וריטה זה דווקא עבד מצוין, או שלא. אפילו "הנדר" מצלצל יותר טוב, אבל מציאות לחוד ותרגומים לחוד)

גיאוגרפיה:ארה"ב 2012

כסא הבמאי: מייקל סאקסי (מייקל הוא אולי הרבה דברים אבל סקסי הוא לא אחד מהם)

ז'אנר: דרמה (סיפור אמיתי, הכינו את הממחטות)

על השעון: 104 דקות

בכורה:9/2/2012 

יעלו ויבואו: רייצ'ל מקאדאמס (מבחינתי היא תמיד תהיה מק-רויאל ולא זה לא בגלל שאני רוצה To BITE that ASS – NOT inform of the KIDS זה פשוט בגלל שהיא משובחת;-), צ'אנינג טאטום (למרות שפירוש שמו בתרגום חופשי הוא "הורים מטומטמים" עם איך שהוא נראה ספק אם זה בכלל משנה).

יציע הכבוד: ג'סיקה לאנג (קלאסיקה מהלכת עם אינספור מעמדיות יוקרתיות בפרסים הכי נחשבים ועבר מפואר בהוליווד שכולל 2 פסלונים מוזהבים בארון, אגב שמעתי שאחד מהם יצא לאחרונה ומקבל אהבה ותמיכה מהקהילה:-) 

*משפט מהסרטים: "אני מבטיח לא לשכוח לעולם שזו אהבה של פעם בחיים"

אמנזיה מתייחסת למצב של איבוד היכולת לזכור דברים מסוימים כגון: עובדות (אתם עדיין לא יכולים ללקק את המרפק שלכם, אז אפילו אל תנסו), דברים שהתרחשו (כן הבלונדיות זכו "במרוץ למיליון" לאט ובטוח אפילו עם אינה פרפרה בגובה של 200 מטר בין שמיים וארץ העיקר שבר אמרה לה כמה שהיא מדהימה והיא אוהבת אותה. קריית שמונה רצה לאליפות המדינה בכדורגל, כי נשמה לא ניתן לקנות בכסף, קיבלנו ההוכחה שיש שם עוד דברים בצפון חוץ מצבע אדום. קותי זכה בגמר "האח הגדול" אאאופפפססס "ספויילר" זה עדיין לא קרה?! אז הינה מבט לבלתי נמנע לגזור ולשמור. זאת תהיה שנת ה"אנדרדוג"), מידע וחוויות מן העבר (זאת הייתה ללא ספק חוויה שגילית ששלומית הייתה בעצם שלומי, להגנתך יאמר שהיה חשוך ואתה ההייתה שיכור, נו שויין, אולי ישנם דברים שעדיף לשכוח) וזאת על בסיס יום יומי. התופעה מכונה גם תסמונת השכחה, והיא איננה אחראית לבעיות הקשורות ליכולת ההקשבה, התפיסה, השפה, היכולת להסיק מסקנות והמוטיבציה (אלא אם כן אתה נמנה מבין אחד במשפחת קפרא).

בני אדם אשר סובלים מתופעה של שכחה הם צלולים בדעתם בדרך כלל ושומרים על עצמאיות, אך הם נתקלים בבעיות קשות כאשר נדרש מהם ללמוד משהו חדש, לעבד מידע חדש ולייצר זיכרונות חדשים (קוראים לזה טראומה, אולי בגלל ששוב גילית שדנית זה בעצם דני) . ייתכן והם לא יהיו מסוגלים להיזכר באירועים שהתרחשו בעבר שלהם או במידע מן העבר (עם נפילות כאלה אולי ישנם אנשים שהמחלה היא בעצם הברכה הגדולה ביותר שיכלו לבקש).

למרות שמחלת השכחה היא חלק כמעט בלתי נפרד בעלילות סרטים או סדרות טלוויזיה, מחלת השכחה לכשעצמה מתרחשת בחיים האמיתיים לעיתים נדירות בלבד (לכן חברים, התירוץ לא יעבוד כאשר שכחתם את יום ההולדת שלה, את יום הנישואין או את יום השנה, ראו הוזהרתם!!! חיים לחוד וסרטים לחוד, למרות שהיא מאכילה אותך אחד כל יום, בסרט כן :-)  אמנזיה יכולה להיות כתוצאה מנזק שנגרם לחלקים מסוימים של המוח שהם האחראים לייצור זיכרונות חדשים ולעיבוד מידע (ממליץ להתקשר לתמיכה טכנית יכול להיות שיש וירוס בכונן הקשיח). 

האמת ששכחתי כבר את הנושא שלשמו התכנסו… אבל אל דאגה, אוכל קצת שוקולד מריר לרענון הזיכרון (באוניברסיטה זה עשה פלאים עם הבלונדית מהשורה הראשונה), אלך לדפוק את הראש בקיר או שאפיל על עצמי עצם כבד מגובה רב (בסרטים זה תמיד עובד ראו ערך "טום וג'רי") או שאעקוב אחר צעדי אחורה בכדי לדגדג את מנגנוני הזיכרון ואתמודד עם האמת העירומה (אוקי בו נראה… עירומה מממ… זאת תמיד התחלה טובה מדהים מה שקצת נוסטלגיה ועירום יכולים לעשות לגבר…
הרעיון לסרט 'לא תשכח' עלה כשיושב ראש חברת ההפקה ספייגלאס (וואלה זה עם השפם מהצ'יפס עושה גם סרטים פששש מחסובק…)  שעומדת מאחורי הסרט, נתקל בכתבה בעיתון על אישה שזיכרונה אבד בעקבות תאונת דרכים, והיא שכחה לחלוטין מיהו הגבר שאהבה (קיצר, רצתה קצת חופש). בעקבות האירוע הזה הוציא קים קרפנטר, בעלה של האישה שאיבדה את זיכרונה ספר שזכה לפופולאריות רבה.

עלילת הסרט 'לא תשכח' מספרת את סיפורם של פייג' (רייצ'ל מקאדאמס) וליאו (צ'אנינג טאטום) זוג אמנים צעירים, שחיים בזוגיות מלאת אהבה בשיקגו. באחד מלילות החורף המושלגים השניים מעורבים בתאונת דרכים. ליאו יוצא מהתאונה ללא פגע, אבל פייג' סובלת מפגיעה מוחית ונכנסת לתרדמת. כשהיא מתעוררת, ליאו מגלה שזכרונה נמחק ושהוא זר מוחלט עבורה. הוא מוצא את עצמו בסיטואציה קשה, בה הוא נאלץ להתחיל את הקשר שהיה מרכז חייו מההתחלה. תחילה נדמה, שהיא לא האישה שליאו התאהב בה, ושהיא מתכחשת לחייה הנוכחיים ורואה בליאו עוד מוזיקאי שחי אורח חיים שהיא לעולם לא תתחבר אליו. ליאו מתחיל להתעמת עם המחשבה שמפחידה אותו ביותר, המחשבה שהאישה שבה הוא מאוהב הפסיקה לאהוב אותו. אבל הוא לא מוותר, ומחליט להתנהג עם פייג' כאילו הם רק נפגשו, ומקווה שמהנקודה הזו היא תתאהב בו שוב. הוא מעמיד בפני עצמו אתגר שבוחן את אמונתו לגבי אהבה, לגבי נאמנות לעצמו, ולגבי החלק הבלתי נפרד מכל טקס נישואין: השבועה בין בני הזוג.

אז מה בגדול?! למרות שעננת הקיטצ' מאיימת למבול, ברקים ורעמים ההפך הוא הנכון. הסרט נותן במה לכוח הגדול ביקום ללא כל עוררין, האהבה (הכינו את הממחטות) והפעם לא במעטפה ריקה מתוכן כדוגמת קומדיות רומנטיות סתמיות שלרוב יוצאות בסמוך ל -Valentine-Day. הדינאמיקה והמתח שבין רייצ'ל וצ'אנינג עובד ברוב הסצנות. לרייצ'ל התפקיד יותר טבעי ואמין והצופה מתחבר ביתר קלות לרגשות שהיא מנסה להעביר, לעומת זאת לצ'אנינג יש עוד דרך ארוכה בכדי לגלם תפקיד דרמתי בצורה ראויה (כי מה לעשות צריך לדעת גם לשחק בהוליווד). לא יודע למה אבל פשוט לא האמנתי לו. בשורה התחתונה מומלץ מאוד ל Weekend Valentines Day לא לשכוח את רשימת הקיטצ' הכוללת: בונבוניירה, דובי או כל יצור פרוותיי אחר וכמובן פרחים (היא תבכה ואתה אחרי זה תהנה…

עד הפעם הבאה, זכרו שההשראה נוצרת מאהבה…

*ציון הדוד סם עלפי אתר 6.7:IMDB