1909 - פורטל התרבות של תל אביב

כי בסופו של דבר, זה רק רבע שעה מת"א

לא להומלסים בלבד - שיר אורבני

התאהבתי. בבחורה. את שמה איני יודעת, אך היא אחת מהרקדנים-שחקנים במופע המומלץ "טטריס", אשר הפנטה אותי ושאבה את תשומת לבי אליה במהלך רוב המופע

מריני - "בלוּ לוּ" בשבילכם - הוא וירטואוז של כלי נשיפה, מלחין בחסד ומהפנט בנוכחותו הצנועה והכובשת ובסמכות הנעימה שלו על הבמה.

ויפה שעה אחת קודם.

מספרים על שבתאי שכתב ותרגם במרץ, ומעת השכמתו ב-6:00 לפנות בוקר, החל לנטוף ממנו הכישרון. לכל מילה ובית שכתב היה טורח תמיד להכין חלופות נוספות, שהצטברו במהלך הטיוטות, עד שלמשל בטיוטה השלישית של 'סוף דבר' הצטברו 1000 (!) עמודים לפרק הראשון.

הקהל קבל טל-ערך-מוסף בהופעה. מדובר ביוצר אקלקטי בעל הגשה אותנטית, מתלוצץ עם מאזיניו, משתף, מעניין, מרגש. חמוד אמיתי. ובמילה אחת: מלך.

התחקות אחר כדור זכוכית המכיל מים ופתיתי שלג, שבניעורו מתפזרים הפתיתים ועוטים הכל בלבן.

"כל מה שקורה כאן זה הופעת חימום לסבא שלי". רן כהן גורם לכתבת נוגה פנאי לרחף למקומות רחוקים בעזרת סבו נגן העוד ואנסמבל מוזיקאים מרשים: זמרת רקע המלטפת בקולה הנעים, קונטרה באס עם נוכחות, צ'לו, תופים ופסנתרן משגע.

לפי התור שהשתרך בכניסה לאולם לולה שבצוותא, היה אפשר לצפות להופעה של פול מקרטני. לפחות. איזו צפיפות. איזו התלהבות! "במה להמתיק ימים אם לא בשירים", שואל נתן זך בשירו, וכך הוכתרה סדרת המפגשים האינטליגנטית והמהנה בעריכת אורי לשמן.